מחקרים יישומיים בתחום מדעי החברה

מדיניות קידום בריאות ברמת בית הספר וגורמים ברמת התלמיד המנבאים התנהגויות סיכון לבריאות ותחושת רווחה, 2015

תקציר

 

מטרות המחקר: המחקר הנוכחי מנסה לעמוד על הקשרים בין גורמים ברמת בית הספר (מדיניות מקדמת בריאות) ובין גורמים ברמת התלמיד (תמיכת הורים בנושאים הקשורים לבית הספר, תפיסות בית-ספריות של התלמיד ומחוברות חברתית) ולבחון את דפוסי התנהגויות סיכון (עישון ושתיית אלכוהול מופרזת), תחושת רווחה סובייקטיבית וסימפטומים פסיכוסומאטיים. נוסף על כך המחקר ייבחן ביתר פירוט את התשתית הניהולית הקשורה בפיתוח וביישום מדיניות בריאות בקרב מנהלי בתי הספר בישראל.

 

 

שיטות המחקר: המחקר משלב שיטות מחקר כמותיות ואיכותניות, והוא מהווה חלק ממחקר בין-לאומי של ארגון HBSC, בחסותו של ארגון הבריאות העולמי World Health Organization (WHO). תחילה נערך מחקר חתך באמצעות העברת שאלונים בקרב תלמידים מכיתות ו, ח, י וי"ב (גילים 17-11), בבתי ספר ממלכתיים שבפיקוח משרד החינוך.

 

נדגמו 5,280 תלמידים הנחלקים לכיתות ו' - 1,267 (%24.00), כיתות ח' - 1,170 (%22.16), כיתות י'-י"ב - 2,843 (%53.84). במדגם 131 בתי ספר, מתוכם: 37 בתי ספר יסודיים המכילים 58 כיתות, 27 חטיבות ביניים המכילות 47 כיתות ו-70 תיכונים המכילים 148 כיתות (סה"כ 253 כיתות). מחקר חתך נוסף נערך בקרב מנהלים מבתי ספר שבהם נדגמו כיתות התלמידים שהשתתפו במחקר כ- 100 מנהלים מתוך 131 בתי הספר (%76.3): בכיתות ו' 27 מנהלים (%27), בכיתות ח' 20 מנהלים (%20) ובכיתות י'-י"ב 53 מנהלים (%53.08). בהמשך, נערכו 20 ראיונות עומק מדגמיים בקרב מנהלי בתי ספר לשם הבנת הגורמים הקשורים להתנהגויות סיכון ולתחושת רווחה בקרב תלמידים בישראל.

 

הראיונות נועדו לבדוק באופן מעמיק יותר מהו אופן קבלת ההחלטות של מנהלי בתי הספר בכל הנוגע למדיניות מקדמת בריאות בבתי ספר, מהם הצעדים הננקטים בפועל ומה מונע מהם ליישם מדיניות מקדמת בריאות לאורך השנים.

 

 

ממצאים נבחרים: נמצא כי למשתנים ברמת התלמיד הייתה תרומה מהותית לניבוי התנהגויות סיכון, תחושת רווחה וסימפטומים פסיכוסומאטיים בקרב בני נוער, וזאת בהתאם להשערות המחקר: תמיכה הורית בנושאים הקשורים לבית הספר, תפיסות בית ספריות של התלמיד ותכיפות בילוי הקשורים באופן מובהק להתנהגויות סיכון, לתחושת רווחה ולסימפטומים פסיכוסומאטיים.

 

ברמת בית הספר, נמצא כי יישום תוכניות התערבות בהקשר להתנהגויות סיכון היה גבוה יותר בקרב מנהלים בבתי ספר תיכוניים וחטיבות הביניים בהשוואה למנהלים בבתי ספר יסודיים. בהמשך נמצא כי מנהלים בבתי ספר יסודיים הציגו רמה גבוהה יותר בהשוואה למנהלים בבתי ספר תיכוניים ובחטיבות הביניים של שיתוף הורים וילדים בפעילויות לקידום בריאות.

 

בהשוואה בין מגזרי בתי הספר, נמצאו הבדלים רק ברמת הנהלים והחוקים בהקשר להתנהגויות סיכון, כך שבתי הספר הממלכתיים דתיים הציגו אכיפה נוקשה יותר שלהם בהשוואה לבתי ספר ממלכתיים. באשר למידת השיתוף בפעילויות לקידום בריאות בבית הספר בקרב התלמידים וההורים התקבלו ממצאים הפוכים: מידת שיתוף התלמידים הייתה גבוהה יותר בקרב בתי ספר ממלכתיים (בהשוואה לממלכתיים דתיים) באופן מובהק וממצא הפוך התקבל בקרב ההורים (מידת השיתוף בקרב בתי הספר הממלכתיים דתיים, הייתה גבוהה יותר) באופן מובהק.

 

ברמה המשולבת, הניתוח הרב שכבתי לניבוי מאפיינים הן ברמת הפרט והן ברמת בית הספר הראה כי השערות המחקר אוששו באופן חלקי. ניתן לראות מבין המשתנים כי המשתנה "שיתוף הורים בפיתוח, תכנון והפעלת תוכניות קידום בריאות" נמצא כמנבא מובהק לשתייה מופרזת בקרב בני נוער והמקדם מלמדנו כי שיתוף הורים מקטין את ההסתברות לשתייה מופרזת פי 1.3 בהשוואה להיעדר שיתוף הורים. בנוסף שיתוף הורים בפיתוח, תכנון והפעלת תוכניות קידום בריאות נמצאה כמשפיע גם כאן בצורה מובהקת. כך ששיתוף הורים מקטין את ההסתברות לעישון פי 2.78 בהשוואה להיעדר שיתוף הורים.

 

הממצאים האיכותניים מציירים תמונה התומכת בצורה ניכרת בממצאי המודל הכמותי. על פי הראיונות, על אף שמנהלים סבורים כי נושא הבריאות הוא מהותי וחשוב לקידום רווחתם של בני הנוער, הם אינם מיישמים קווי מדיניות בסיסיים על מנת לבסס את הנושא בבית הספר.

 

עובדה זו מתבטאת בין היתר, בהיעדרו של נושא קידום הבריאות מה"אני מאמין" הבית ספרי בכלל ומהנהלים הבית ספריים בפרט, וכן אין מינוי פורמאלי של מקדם בריאות בבית הספר, אין השתלמויות למורים בנושא ועוד.

 

עוד נמצא כי רוב מנהלי בתי הספר אינם מכירים בחשיבותה של קביעת מדיניות מקדמת בריאות למניעת התנהגויות סיכון ורבים מהם טענו כי יש גורמים רבים אשר מקשים על יישומה בבתי הספר, כמו ריבוי תכניות בנושאים מגוונים שעל המנהלים להטמיע בבית הספר, מיעוט משאבים לקידום נושא הבריאות, העדר יכולת לאכוף את המדיניות מחוץ לבית הספר, חוסר ידע של מורים בנושא, העדר עידוד ותמיכה מצד משרד החינוך בהטמעת תכניות התערבות והעדר הערכה שיטתית של יישום התכניות ותוצאותיהן.

 

לסיכום 

 

המחקר מחזק את חשיבות היישום של גישת קידום בריאות במסגרת בית הספר, המתייחסת אל כלל המערכות בחיי התלמיד המשפיעות על התנהגותו. המסקנה העיקרית של המחקר היא שחשיבות קידום הבריאות בבית הספר תלויה בשילוב ההורים וצוות בית הספר בכל הנוגע לשמירה על בריאותם של בני נוער.

 

עיקרון זה של שיתוף פעולה מבוסס על כך שהקהילה והפרט הם שותפים מלאים בכל תהליכי קבלת ההחלטות בבית הספר הנוגעים לנושאי הבריאות. ככל שההורים שותפים ומעורבים יותר בנעשה בבית הספר, כך מדיניות מקדמת הבריאות בבית הספר אפקטיבית יותר. יש להדגיש כי תמיכה ומעורבות הורית וכן תפיסות חיוביות של תלמידים כלפי בית הספר משמשים גורמי חוסן אל מול התפתחות של התנהגויות סיכון.

 

זאת ועוד, בילוי עם חברים יכול לשמש מקור תמיכה חברתית והוא בעל השפעה חיובית על תחושת הרווחה. עם זאת, הוא יכול להוות גורם סיכון בשל היותו מקור ללחץ חברתי, פיתויים וסכנות. לתפיסותיו, להתנהלותו ולמדיניותו של מנהל בית הספר יש השפעה ישירה על עיצוב התנהגויות בריאות של התלמידים.

 

לפיכך מומלץ כי מנהלי בתי ספר יקבעו מדיניות מקיפה המתמקדת בקידום בריאות ומשלבת כלים לבניית תכניות התערבות המתאימות לצורכי בית הספר בשיתוף קהילת בית הספר (הורים, מורים ותלמידים).